הכרעת דין בתיק ת"ד 722-09

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו בתאריך 2.10.2007 בשעה 21:15 באשקלון נהג ברכב ברשלנות, לא ציית לתמרור עצור (ב-37),לא נתן זכות קדימה לרכב המעורב אשר הגיע משמאלו, חסם דרכו וגרם לתאונת דרכים.

כתוצאה מן התאונה נחבלו 4 בני אדם ונגרם נזק לכלי הרכב.   

לנאשם יוחסו העבירות הבאות:

א.         גרימת תאונת דרכים נזק וחבלה - עבירה על תקנה 21 (ב)(2) לתקנות התעבורה.

ב.         נהיגה רשלנית - עבירה על סעיף 62 (2) לפקודת התעבורה וכן סעיף 38 (2) לפקודת התעבורה.

ג.          אי ציות לתמרור ב-37 - עבירה על תקנה 64 (ד) לתקנות התעבורה וכן סעיף 38 (2) לפקודת התעבורה.

משכפר הנאשם באשמה נקבע התיק להוכחות.

להוכחת הנטען בכתב האישום העידה התביעה את השוטר רס"מ משה ג'אנו אשר ערך דוח פעולה (ת/1), ברוב הגינותו ציין השוטר כי הארוע אינו זכור לו וכי הוא מסתמך על דוח הפעולה בלבד.

מדוח הפעולה עולה כי השוטר נסמך על דברי נהג הרכב המעורב, בוחן לא הגיע למקום, אין בדוח הפעולה כדי "להאיר את ענינו" באשר לאחראי לגרימת התאונה.  

הנהגת המעורבת הילה אבגי (ארביב) העידה בפני, במהלך עדותה הראשית ערכה הנהגת תרשים על מנת להסביר את אופן התרחשות התאונה (ת/2), מעדותה ומן התרשים עולה כי עצרה יחד עם עוד מספר כלי רכב וכי הנאשם נכנס לתוך הצומת מבלי לעצור כמצוות תמרור ב-37 אשר הוצב בכיוון נסיעתו.

לדבריה היתה היא בתחילת נסיעה ובמהירות נמוכה, משהבחינה בנאשם מגיע במהירות בלמה את רכבה אך לא הצליחה למנוע את ההתנגשות, ברוב הגינותה ציינה העדה כי אינה זוכרת האם ביקשה לפנות שמאלה או להמשיך ישר, אך הדגישה כי הנאשם נכנס לצומת מבלי לעצור, מבלי להאט כשבכוונתו לפנות שמאלה לכיוון הנגדי שלה.

העדה אף הדגימה כיצד נכנס הנאשם לצומת בנסיעה רצופה ובמהירות מבלי לציית לתמרור עצור.

במסגרת ראיות התביעה הוגשו תעודות רפואיות של הנהגת ונוסעי הרכב (ת/3 עד ת/6).

במסגרת חקירתה הנגדית הפנה הסנגור את העדה להודעתה במשטרה שורה 21, ראה עמ' 6 שורות 3 ואילך וזאת בהתייחס לשאלה האם הבחינה העדה בנאשם עוד בטרם נכנס לצומת, על כך השיבה העדה בעמ' 6 שורות 6 ואילך לפר': "... על פי מה שאני זוכרת בוודאות מוחלטת... יכולתי לראות את הפניה שבצד ימין שלי, מהיכן שהוא הגיע אבל לא הסתכלתי לשם, אני התחלתי לבלום כשהוא היה כבר מולי בתוך הצומת... ראיתי עוד ממרחק שהוא לא עצר בתמרור עצור, שהוא הגיע משם במהירות, הוא עדיין היה במהירות כשהתנגשנו".    

מעדותה ומחקירתה הנגדית עולה כי כבר בהודעתה במשטרה ציינה העדה בוודאות כי הנאשם לא עצר כמצוות התמרור ובוודאי שלא נתן זכות קדימה.

אחותה של הנהגת המעורבת הגב' שלי ארביב העידה בפני, אף היא ציינה בעדותה כי בהיותם בתחילת נסיעה הגיע הנאשם מימין לדבריה היה זה "במהירות מטורפת עם טלפון נייד" (ראה עמ' 8 שורות 21 ואילך) או כי אז התרחשה התאונה.

העד הוסיפה כי בכיוון נסיעת הנאשם מוצב תמרור ב-37 והדגישה את מהירות נסיעתו.

במסגרת חקירתה הנגדית נדרשה העדה לשאלה האם הבחינה כי הנאשם עצר בטרם נכנס לצומת וכך השיבה בעמ' 10 שורה 1 לפר': "אני לא זוכרת שראיתי אם הוא עצר או לא עצר".

בוחן המשטרה ישראל נחמיאס גבה את הודעת הנאשם (ע/1).